מתקופת השנים 10000 עד 2500 לפני הספירה נמצאו שרידי התיישבות במערות בבלבסי (Belbasi) ובלדיני (Beldibi) שבסביבות אנטליה. שרידי העיר הראשונה נמצאו ליד קוניה ותוארכו ל לשנת 6250 לפה"ס. יסודות העיר המפורסמת טרויה נמצאו אף הם באנטוליה וראשיתם תוארכו לשנת 3000 לפה"ס.

 

 

בין השנים 2500 עד 1100 לפה"ס חיו באזור טורקיה החיתים ששמם הגיע לתנך כפולשים לצפון כנען. אלו היו שבטים שהחלו את תקופת הברונזה. מלחמת טרויה והריסת העיר התרחשו בסביבות 1250 לפה"ס. באותה תקופה פלשו לאזור שבטים רבים שמקורם אונו ידוע.

 

בין השנים 900 עד 600 לפה"ס חיו באזור שבטי האורארטו (Urartu). הם השאירו אחריהם עבודות ברזל ואבן באזור אגם ואן (Van). בנוסף היו באזור הרי ממלכה רבות כדוגמת הערים ביוון. המשורר היווני הידוע הומרוס נולד בתקופה זו בעיר סמירנה (Smyrna), איזמיר של ימינו.

 

היוונים החלו להתיישב באנטוליה בשנת 1100 לפה"ס והחלה תקופת פריחת הפילוסופיה והארכיטקטורה היוונית באזור. הפרסים שלטו כאן בין השנים 585 ל 334 לפה"ס ובנו בין היתר את אחד משבעת פלאי עולם של התקופה המאוזוליאום בהליקרנסוס (Halicarnasus). בשנת 334 לפה"ס שחרר אלכסנדר הגדול את האזור משלטון הפרסים והחלה תקופה הלניסטית נוספת שנמשכה 200 שנה. באותה תקופה התפתחו מאוד שתי ערי מסחר פרגמום (Pergamum) ואנטיוכיה (Antioch).

 

האימפריה הרומית התפשטה לעבר אנטוליה בשנת 133 לפה"ס. בתקופה זו נקראה אנטוליה לראשונה אסיה ובירתה היא העיר אפסוס (Ephesus). בשנת 40 לספירה נערכו נשואי המצביא הרומי מרק אנטוני עם קליאופטרה מלכת מצרים בעיר אנטיוכיה. פאולוס (Saint Paul), מפיץ הנצרות, ביקר באזור בין השנים 47 ל 57 לספירה וקהילה נוצרית נוסדה באנטיוכיה. הקיסר הרומאי האחרון קונסטנטין הגדול בנה בשנת 330 לספירה את בירתו קונסטנטינופול, היא איסטנבול של ימינו. הוא הפך את הנצרות לדת המדינה . קונסטנטינפול שמשה בירת רומא המזרחית היא האימפריה הביזנטית שהחזיקה מעמד עד שנת 1071.

 

בשנת 1071 נכבשה אנטוליה על ידי שבטים סלגוקים טורקים מוסלמים שיסדו את המדינה הטורקית. הצלבנים עברו דרך האזור בדרכם לארץ ישראל ובין השנים 1202 ל 1204 שדדו משתתפי מסע הצלב הרביעי את העיר קונסטנטינופול.

 

בשנת 1453 שונה שמה של קונסטנטינופול לאיסטנבול, עיר האיסלאם, והיא שמשה בירת האימפריה העותמנית שהתפשטה לעבר אסיה. שנות שלטונו של סולימאן המפואר ( 1520 עד 1566) נחשבות לשנות השיא של האימפריה בהן פרחה התרבות. המדע האמנות, הספרות והארכיטקטורה הגיעו להישגים רבים. באותה תקופה נבנו בניינים מפוארים רבים ברחבי האימפריה (ביניהם חומת העיר ירושלים של ימינו).

בשנת 1909 נוסדה תנועת הטורקים הצעירים.